הסוס הלבן הגיע עם רוכביו אל הים ודהר בקלילות מעל הגלים . בתוך זמן קצר נעלמו מעיניהם החורשות הירוקות ולשונות היבשה של אירלנד . קרני שמש פראיות זרחו מעליהם , ובתוך האובך הזהוב איבד אושין את תחושת הזמן והמקום , ולא ידע עוד אם ים או יבשה הם הנראים מתחת לפרסות הסוס . משתאה הביט אושין במראות שנגלו לעיניו . מזמן לזמן הופיעו מגדלים ושערי ארמונות וכבר שבו ונעלמו . פעם אחת ראה איילה נטולת קרן , שכלב ציד לבן ולו אוזן אחת אדומה רודף אחריה . עוד ראה נערה על סוס חום נושאת בידה תפוח זהב , ובעקבותיה פרש צעיר וחרב בידו . אושין ביקש מנסיכתו להסביר לו את פשר המראות , והיא הפצירה בו שלא לשאול ולא להיראות כמי שמבחין בהם , עד אשר יגיעו אל ארץ הנעורים .
אל הספר