ערב אחד , לאחר שהוצעה מיטתם של אלאיל ומייב במבצר קרואכאן אשר בקונכט , התנהלה ביניהם השיחה הבאה : " נכון הוא מה שאומרים האנשים , אהובתי , " אמר אלאיל . "טוב לה לאשה הנישאת לאיש עשיר . " " אומנם , " השיבה מייב , "אך מה עורר אותך למחשבה זו " ? " ראי כמה את משגשגת מאז נשאתי אותך לאשה , " אמר אלאיל . " מצבי היה טוב גם בלעדיך , אלאיל אהובי , " ענתה לו . " לא זכור לי ששמעתי או על עושרך , " אמר אלאיל . "כל שידעתי הוא , כי ירשת כמה חפצי נשים , וששכנייך הקרובים הרבו לשדוד אותך . " " שקר וכזב , " השיבה מייב . "אבי , יוקי פיךלך בנו של פין , היה המלך העליון של אירלנד . שש בנות היו לו ואני עליתי על כולן בחן , בנדיבות ובכושר לחימה בקרב . מאה וחמישים חיילים היו לי , ועל כל חייל עוד עשרה אנשים . בנוסף העניק לי אבי את חבל קונכט , זה החבל הנשלט מקרואכאן , ולכן נקרא שמי מייב מקרואכאן . מכל קצות הארץ באו מחזרים לבקש את ידי , ואת כולם שילחתי ריקם . את שביקשתי אני , לא ביקשה אף אשה באירלנד לפני - אדם נטול רוע , קינאה ופחד . שכן לא יכולתי להינשא למי שמידותיו אינן משתוות לשלי . על כן נישאתי לך . בחתונתי הענקתי...
אל הספר