ארי , אשת מן הטואטה דה דנאן , יצאה יום אחד מביתה להשקיף על הים . הים היה שקט להפליא ומראהו כמישור חלק . בעומדה על החוף ראתה האשד , ספינה בצבע כסף . עצומה בגודלה היתה הספינה בעיני האשה ואת צורתה לא היתה מסוגלת לתאר . גלי הים נשאו את הספינה הכסופה אל החוף . אז ראתה ארי בתוך הספינה את היפה בבני האדם שראתה מעודה : שערו הבהיר גולש על כתפיו ולמצחו סיכת זהב עם ברק של אבן יקרה . הוא נשא שתי חניתות וחמישה ענקי זהב קישטו את צווארו . אמר אותו אדם : "האם זהו זמן טוב למשכב " ? "לא קבעתי איתך מיפגש אהבים , " ענתה לו ארי . אבל הם נמשכו זה לזה ועד מהרה השתרעו יחד על החוף . כאשר קם האיש ללכת , החלה היא בוכה . "מדוע את בוכה , " שאל האיש . וארי השיבה : "על שני דברים אני מקוננת . על שאני נפרדת ממך עכשיו , לאחר שכבר נועדנו יחד , ועל הבחורים הנאים של הטואטה דה דנאן אשר חיזרו אחרי לשווא , כי מעכשיו תשוקתי אליך בלבד , שכן אתה בעלת אותי . " " מיד יוסרו מעלייך שתי הדאגות , " היתה תשובתו . הוא הסיר טבעת זהב מאצבעו וענד אותה על אצבעה , ואחר כך אמר לה כי אסור לה להיפרד מהטבעת , לא במכירה ולא במתנה , עד אשר יימצא מ...
אל הספר