מתיאור מוסדות השלטון , הקהילה והארגונים העל קהילתיים , שהם בחינת מסגרת כפויה כביכול על האדם מטעם החברה , נעבור לתיאור מוסד המשפחה , שבתוכה הוא הועמד מלידה , בדרך הטבע . אין מעבר זה מחויב ההיגיון דווקה , שכן בין שני המוסדות הללו — המוסד השלטוני הכויפה ומוסד המשפחה המספק צורכי אדם —קיימות חוליות ביניים , מוסדות חינוך ודת , שאינם מוסדות בני כפייה ולא יחידות קיום ראשוניות . אולם היגיון גמור בין כך ובין כך אין בו כדי להדריכנו בקביעת סדר ודירוג בין מוסדות החברה , שכולם קשורים ותלויים זה בזה , אך בלא יחס של מצרנות מוחלטת בין מוסד למשנהו . על כן יש בכל סדר של תיאור מן השרירות שבתפיסה המנתחת לעומת המציאות המאחדת . היתרון של המעבר ממוסדות בני כפייה למוסד המשפחה הוא בתפיסת יסודות קיום האדם משני קצותיו : הפורמאלי הארגוני מזה , והאינטימי האישי מזה . כל שאר המוסדות שהאדם נזקק להם בסיפוק צרכיו הם כנתונים בין שני הקצוות הללו י . המשפחה היהודית בתקופה הנדונה בזה היא בגדר משפחה קטנה במובן הסוציולוגי . היא מורכבת מגרעין החיתון , היינו איש ואשתו , והילדים שנולדו או שנשתלבו בה מתוך חיתון מוקדם של אחד הצדדי...
אל הספר