הגדרת מעמדם של היהודים במדינה כללה תמיד רשות לפעילות כלכלית מסוימת , שבלעדיה אין קיום פיסי לעדה היהודית ואף רשות הישיבה במקום חסרת טעם היא . ואנו מוצאים' אמנם , שסעיפי ה'קיומים / שעל פיהם יושבים יהודים במקום , מכילים בפירוש , או מכלל התקנות , הגדרת היתרי התעסקותה של העדה היהודית . כפי שנראה להלן , קיימת מסורת מסוימת לגבי סוגי ההתעסקות המותרים ליהודים , כשם שקיימת מסורת לגבי הגדרת מעמדם וזכויותיהם בשאר תחומי החיים , המשפט , הדת , וכדומה . הפעילות הכלכלית היהודית עשויה היתה , בדיעבד , לחרוג מן המסגרת שנקבעה לה לכתחילה מטעם הרשות , אם מתוך הסכמת השלטונות לאחר זמן , או מתוך העלמת עין מפריצת גדרי ההיתר הראשונים , או אף בפעילות מוסתרת מעיני השלטונות ושומרי החוק . הניתוח הסוציולוגי חייב , כמובן , להיזקק למציאות ההיסטורית — ונתארח בקוויה העיקריים . בכל תיאור היסטורי רצוף של תולדות הכלכלה היהודית מובלטת בו תקופת המאות הט"ז—הי '' ח . כשלב של התגוונות מקצועית לעומת החדגוניות 1 על סולין וליטר . עיין בסעיסי 'הקיומים' של בולסלאב מקאליש מ , 1264 ששימש דוגםה לבאים אחריו ( בית ישראל בסולין , חלק ב , ...
אל הספר