המונופול , כמו כל פירמה עיסקית אחרת , מעוניין , כמובן , למקסם את רווחיו . לשם כך מעוניין גם המונופול בהשגת רמת היעילות היצרנית ( productive efficiency ) הגבוהה ביותר האפשרית . מושג ה"יעילות היצרנית" מתייחס לרמת היעילות המושגת בהטמעת תהליכי הייצור הזולים ביותר האפשריים , אשר עדיין לא פוגעים ב שיווק המוצר , או בייצור המוצר באיכות הנדרשת על ידי השוק או על ידי רגולטור , במחיר הזול ביותר האפשרי . קשה למצוא סיבה אשר תגרום ליצרן רציונלי כלשהו , בין כזה הנהנה מכוח מונופולי ובין כזה שאינו נהנה מעמדת מונופול , שלא לשאוף לייעל את תהליכי הייצור שלו ככל יכולתו . אולם יש לזכור כי פעילותו והתנהלותו של המונופול מאופיינים על ידי העדרו של הלחץ ה תחרותי מטיל המשמעת בשווקים בהם הוא פועל . חס רונו של הלחץ התחרותי מאפיין את דינמיקת קבלת ההחלטות בידי מנהלי המונופול . ד ינמיקה נטולת לחץ זו גור מת לעיוות בקבלת ההחלטות של המונופול : היא מפחיתה את התמריצים והכוחות הגורמים לכל יצרן ל ייעל את תהליכי הייצור ומבנה ה עלויות שלו , ומחזקת את נטייתו של המונופול להי מנע משינויים ולשמר את המצב הקיים . בסופו של דבר , רמת ה...
אל הספר