באיגרת זו' שעל זמן כתיבתה ומסיבותיה הרחבנו את הדיבור במבוא הכללי לשלוש התעודות' אנו שומעים את קול החסידים הנרדפים . רש"ז נקט כאן מצד אחד לשון תחנונים , לשונם של נרדפים' ומצד שני נקט לשון חריפה מתוך הכרת מעמדו כמנהיגם של חסידי רוסיה . לאחר שרש"ז מסביר מדוע לא נענה להזמנה 'לעמוד לפני העדה / הוא מבקש מקהל מוהילב שלא להרחיק את החסידים , כפי שעשו מקצת חכמי שקלוב . הרחקות אנשי שקלוב הן בבחינת 'לדון בדיני נפשות עם רב . ' ורש"ז מביא שורד . שלימה של מקורות מן הגמרא וספרי ראשונים ואחרונים שדנים בדבר' עד כמה יש להיזהר בדיני נפשות' ואילו המתנגדים דנים דיני נפשות החסידים על פי גביית עדויות מפוקפקות 'שלא בפני בעל דיך . והם עושים זאת לא נגד איש מסוים 'שהועד עליו שהוא מן המלעיגים , ' אלא נגד ציבור שלם , שמאות ואלפים עדים יעידו שהם זהירים 'לקיים בל דקדוקי סופרים' ביתר שאת ויתר עוז מרבים משלומי אמוני ישראל . תמה הוא על חכמי שקלוב שפוסלים עדות רבבות של חסידים' אף לא הזמינו את הצד השני לשמוע מה בפיו קודם שהוציאו פסק הדין . אם יש יחידים בקרב החסידים שלא נהגו כשורה — יבואו על עונשם' אבל לא כל קהל החסידים . ...
אל הספר