מתוך סכמת התכליתיות הסובייקטיבית של כושרי ההכרה , סכמה אשר עומדת ביסוד המשמעות הארכיטקטונית של החוויה האסתטית , הובהר כי שימור האיכות האסתטית של תהליך ההכרה מחייב שחרור התנועה המתואמת , התכליתית , של הכשרים מתוצאתה , מן המושג אשר מתגבש כתכלית התנועה . פשרה של תכליתיות אשר אין עמה תכלית עתיד להתבהר עתה מתוך הדיון בפן היחס של היפה . בפעולת הכרה רגילה , התכליתיות אינה ניתנת להפרדה מתכליתה . התכליתיות , התיאום הצורני בין הכשרים , מתממשת אך תוך זרימת התוכן המתגבש , כתכלית , לכלל הכרה מושגית אודות מושא . ההתרחשות האסתטית אינה הכרה לכל דבר . התכליתיות , כלומר ההתאמה בין הכשרים , חייבת אמנם להתממש בפועל בחוויה האסתטית מן היפה , לשם כך נדרש דימוי מניע . אולם נוסף על כך , כאן מתגלית ייחודיות היפה מבחינת פן היחס , העדר התכלית מחייב כי תיחסם מן הדימוי המניע אפשרות המעבר באפיקי ההכרה . הדימוי המעורר בחוויה האסתטית את הכשרים לתנועה מתואמת הוא ממין כזה אשר אינו עובר בצינורות המתואמים . בצינורות ההכרה זורם התוכן כחומר לעיצוב השכל . לפיכך , הדימוי של היפה חייב להיות נקי מכל תוכן . הדימוי האסתטי הוא דימ...
אל הספר