הקושי הנלווה להופעה הפתאומית של התכליתיות , בהתבוננות הרפלקטיבית , עשוי להיעלם בעקבות ניתוח ההתבוננות על פי עקרונות המהפכה הקופרניקנית , כלומר לאור ההבחנה בין חומר לבין צורה . ההתבוננות הרפלקטיבית מתייחסת אל דימויים של הכרה , כלומר דימויים אשר עוצבו קודם לכן בתבניות השכל . דימויי ההכרה משמשים כחומר להתבוננות הרפלקטיבית . דימויי ההכרה עצמם בהכרח אינם מכילים את האיכות התכליתית משום שאיכות זו אינה מצויה בגורם אשר כונן דימויים אלו מלכתחילה — השכל הטהור . ברם , התכליתיות אכן נוכחת בתוצר המוגמר של ההתבוננות הרפלקטיבית . הופעת התכליתיות ניתנת להצדקה אך על סמך ייחוסה לגורם המצטרף אל חומר הרפלקסיה , כלומר לגורם הצורני — כוח השיפוט . כוח השיפוט , ככושר המצוי בהכרח ביסוד ההתבוננות הרפלקטיבית , מכיל עיקר מקורי טהור אשר הטלתו על חומר הרפלקסיה מניבה את הקישורים התכליתיים בדימויים הרפלקטיביים . כוח השיפוט הרפלקטיבי אינו מצלם מצב נתון . הצורניות המעצבת , אשר מייחדת את מכלול כושרי ההכרה הקופרניקנית , מאפיינת בהכרח אף את פעולת כוח השיפוט הרפלקטיבי . כוח השיפוט הרפלקטיבי מעצב את הנתון לו על פי התבנית המק...
אל הספר