המהפכנות הקופרניקנית נבנית באורח בלבדי על הראשוניות הספונטנית של מהות התודעה . ראשוניות זו מתבטאת ביסוד האפריורי , המתחייב ומוכח בכל כושרי ההכרה העולים לדיון : הסתכלות , שכל ותבונה . במסגרת ביקורת התבונה הטהורה נותר כוח השיפוט , מבחינה זו , חריג . כוח השיפוט מורה , על פי הביקורת הראשונה , על יכולת התודעה לקשר בין הפרטיקולריות , הנתונה אמפירית , לבין החוקיות הכללית והטהורה אשר מן השכל . יכולת זו כשלעצמה אינה מסוגלת להישען על עיקר אפריורי . האפריורי , בטוהרתו מן החומר האמפירי , מייצג לעולם אך את התבנית הכללית צורנית ואילו כוח השיפוט נדרש לגעת בפרטיקולרי — בחומר . לו פעולת כוח השיפוט , כאופן הצגתה בביקורת התבונה הטהורה , היתה נשענת על מושג אפריורי , היה צורך בכושר נוסף , בכוח שיפוט שני אשר יקשר בין העיקר האפריורי של כוח השיפוט הראשון לבין הנתון האמפירי . כושר זה , אם אף הוא כקודמו מבוסס על עיקר אפריורי , יהא נזקק שוב לכושר נוסף מעליו , וכך הלאה בשלשלת אינסופית . כאשר כוח השיפוט נושא עמו מושג אפריורי , אובדת בהכרח יכולתו היהודית לגעת בשני הקצוות כאחת , לקשר בין האפריורי כללי לבין האמפירי פ...
אל הספר