המטלה העכשווית של הביקורת היא לקשר , אנליטית , את מושאי הניסיון אל גילומי ההכרה העצמאית — החלל והזמן , ובכך לבסס שונות בין הדברים עצמם לבין מושאי הניסיון . במבט ראשון נראה כי מטלה זו ניתנת להגשמה באמצעות קביעת מושאי הניסיון , על כל מרכיביהם , בתוצרים מקוריים של ההכרה בלבד . עמדה זו מוכרת בתולדות הפילוסופיה כעמדה האידיאליסטית . מאחר שהמונח ' אידיאליות' מיוחס , לא אחת , למרכיבי הביקורת , מובן מדוע ניתן להניח כי הביקורת המדעית חותרת לכיוון זה . אולם , דווקא ההיגיון המתודי של המהפכה הקופרניקנית חושף את העדר התוקף המדעי בעמדה האידיאליסטית . קודם כול ברור כי העמדה האידיאליסטית תתקשה להסביר לשכל הישר את פשר ההבדל בין מציאות לבין דמיון . כאשר מושאי ההכרה , כולם כאחד , הם יצירים מקוריים של הרוח , במה נבדל , למשל , מצב הערות ממצב החלום ? האידיאליסט העקבי יטען , לשיטתו , כי אכן אין שום הבדל בין מציאות לבין דמיון והבעיה כולה היא של השכל הישר הנוטה , משום מה , לאחוז בהבדל זה . יהי כך , אך כלום מסוגל אידיאליסט זה אף להוכיח באופן מדעי , מוחלט , את תוקף עמדתו המקורית ? האם חוק הזהות כופה עלינו לנטוש א...
אל הספר