נא ] המושגים 'הלכה' ו'אגדה' משמשים בספרות חז"ל - במשנה , ובעיקר במדרשי התנאים ובתלמוד - כשתי קטיגוריות מרכזיות , שכל אחת מייצגת דרך חשיבה וראיית עולם משלה . ההלכה , שמשמעותה הראשונית קו המידה , כלל , ' היא קטיגוריה משפטית המתייחסת לחלק הנורמטיבי של תורת ישראל , ובייחוד של התורה שבעל פה . ואילו האגדה ( או הגדה ) היא קטיגוריה ספרותית המתייחסת לחלק הסיפורי שבמשנה ובתלמוד , או ביתר דיוק : למה שאינו הלכה . עם זאת , דווקא ספרות חז"ל היא שחיברה בין הלכה לאגדה - שתי פעילויות רוחניות שונות . חז"ל הם שהציבו את הצירוף הלכה ואגדה ביסוד המערכת התרבותית העניפה שהקימו - התורה שבעל פה . המסכת התלמודית היא בעלת אופי אינסטיטוציוני וספרותי כאחד , והטקסט שלה מורכב מדיאלוג מתמשך בין הלכה לאגדה . חז"ל הציגו את אי ההפרדה כעקרוךלמידה מחייב : 'אין למדין לא מן - על המונחים 'הלכה' ו'אגדה' עיין ב"ז בכר , ערכי מדרש ( חלק ראשון - תנאים , תרגם מגרמנית א"ז רבינוביץ , ( תל אביב תרפ"ג ; ל' צונץ , הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית ( מהדורת צונץ אלבק , ( ירושלים תשי"ד , עמ' 237 , 25 ( הערות 15 ו . ( 16 . 2 על פריצת גבו...
אל הספר