אלו משמשים אמצעים לשחוק ומרבים להשתמש בהם בחידות , בקומדיות ובסטירות . הם מאפשרים להסוות את העוקץ על ידי רמיזות המבוססות על קיומן של משמעויות מנוגדות של אותה מלה עצמה , בחיבת דבר והיפוכו . באמצעים אלו של שבעה הרבו להשתמש הסופיסטים ומשוררי יוון ורומי בפולמוסיהם הפוליטיים ( אריסטופבס , 40 גונקל , בראשית , עמ' . 217 41 דילמן , בראשית , 11 עמ' . 113 42 ראה : י' ליוור , "מואב , " א"מ , ד , עמ' . 708 43 ז' ויסמן , "אתנולוגית , אטיולוגיה , גניאולוגיה והיסטוריוגרפיה בסיפור על לוט ובנותיו ( בר' יט , ל לח , " ( שערי טלמון מחקרים במקרא , קומרן והמזרח הקדמון מוגשים לשמריהו טלמון , אינדיאנה , 1992 עמ' . 52-43 44 ל' אופנהיים , "בבל , " א"מ , ב , עמ' , 10 על פי משמעו באכדית . דימוסתנס , קיקרו ואחרים ) . רפי וייס , בספרו משוט במקרא , הקדיש 46 להפנים בלשון המקרא פרק מיוחד . הוא פותח בהגדרת המונח בימי הבינים ומצטט את מנחם בן סרוק : 'ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה , כי המלה כפולת הענין ... ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקין לשני פנים , אחדים במראם ונפרדים בענינם . ' על השאלה : האמנם קיימים הפכים בלשון המקרא ...
אל הספר