במקרים מסוימים , המחבר המקראי עצמו דורש בגלוי את שם האיש לגנאי . מדרשי שמות כאלה יכונו 'מדרשי שמות שליליים , ' שהרי מגמתם לבוז ולהשמיץ את נושא השם על ידי הפיכת המשמעות האטימולוגית האמיתית ( או לפחות הרווחת ) של השם , למשמעות שלילית . זהו טכסיס של הסטירה בגילוייה השונים בספרות העולם . א . נבל ( שמ"א כה ) — מגמתו של הסיפור על העימות בין דויד ונבל הכרמלי , שקופה : להאדיר ולפאר את דויד על תכונותיו האצילות , להצדיק את יעודו למלוך ואת לקיחת אביגיל אשת נבל , לו לאשה ; ולהשמיץ ולגנות את נבל , האיש "הגדול מאד , " שניסה להשפיל את דויד ולמנוע ממנו ומאנשיו את שכרם . לצורך זה הוא מלווה את נבל בתיאורי אופיו : "והאיש קשה ורע מעללים" ובכינוי , "והוא כלבי" ( שמ"א כה , ג . ( לטעמנו , על פי ההקשר , כינוי זה אינו אלא לשון גינוי . 'כלב' או ' בךכלבים' , ולאו דווקא שם משפחתו , כלב , כפי שנוטים לפרש . מגמה זו בולטת עוד יותר כשהוא שם בפי אביגיל מדרש לשם בעלה : " כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו" ( שם , פס' כה . ( הפירוש המקורי של השם נבל , ( על פי האטימולוגיה מערבית דרומית : ( אציל , מיוחס , נדיב , אבל הכתוב ד...
אל הספר