בשירות על השבטים במקרא , ממלאים דימויי חיות תפקיד מרכזי כששם השבט מלווה בכינוי מעולם החי , או הצומח : דבר הבא לסמל את תכונותיו , או את מצבו של אותו שבט . ההנחה שהתכונות או ההתנהגות הקיבוצית של השבט טמונה במשמעות השם האפונימי , קשורה בהנחה שתכונות אלה הינן מולדות של בני השבט שהם צאצאי אותו אב . באחדים מהם משמשים הכינויים מאחז לאירוניה על התנהגותו של השבט , מעין האנשה ( פרסוניפיקציה ) שלו שבמצבי משבר ומלחמה הופכת אפילו לסטירה . א . יששכר — בברכת יעקב , יששכר כשם שבט מתאפיין במכתם הבא : " יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד" ( בר' מט , יד טו . ( ברי שאפיון זה של יששכר אינו מחמיא . "חמור גרם , " היינו חמור 10 הביטוי הזה עצמו "מי עבדך ( ה ) כלב" מופיע באחד משברי החרס שנתגלו בלכיש ( מאה ו' לפסה"נ , ( ראה : נ"ה טור סיני ( טורטשינר , ( תעודות לכיש ( הוצאה מחודשת ומורחבת — ש' אחיטוב , ( ירושלים תשמ '' ז , עמי , 32-21 ובמיוחד חרס , 5 עמ' . 138-127 הביטוי מופיע מוקדם יותר במכתבי אל עמרנה ( מס' , 71 , 60 ועוד , ( כלשון כניעה והשפלה עצמית . ראה...
אל הספר