הכזב

המתנה הרת הסכנות הקשות ביותר , שהרוח שנשתעבדה לטבע מביאה לו לטבע , הוא הכזב . שכן אף הכזב לא ייתכן בלי ידע ובלי השניות של נושא ונשוא , בלי אותה העמידה של זה לעומת זה , בלי העמידה למעלה מזה , שעניינם ידע . הכזב עומד על הכפילות , על השניות של רצון אמת ושל עשייה בפועל . ורק בזמן שהם שניים באמת , אפשר שיהיו שונים זד . מזה . והם נעשים שניים על ידי הידע , כלומר על ידי הרוח . כפילות זו אינה מצויר . בחיים שאינם חיי רוח ! ואין היא מתאפשרת אלא על ידי הידע . אמנם שניות זו היא הפותחת פתח של גילוי לרעיון השליטות ולכל מטרותיה של הרוח הכרוכות בו ברעיון זה . אולם בכוח השניות הזאת באים לעולם—בזמן שהטבע דוחק את מטרותיה של הרוח—גם כזב , מרמה , אונאת עצמו . אין צמחים וחיות מכזבים . היצר הטבעי שלא נסתלף , שמהלכו מהלך בן ממד אחד הוא , אין לו לא הצורך ולא הכשרון לכזב . רק עם בואו לעולם של הניגוד המודע בין האני ובין העולם , רק עם פריקת עולו של הרגע ודרישותיו , רק עם יצירתו של האופק , באה שעתו של הכזב לעלות על הבמה . רוח , בחינת דרך , שניטלו ממנה מטרותיה האמיתיות , היה תהיה לכזב . האנוכיות מכזבת עם שהיא מתלבשת...  אל הספר