וכך הגענו ובאנו—מכל מקום כך דומה עלינו עכשיו—לידי יישובה של הבעייה שלנו . חוק המועט מורה לפחות על האפשרות של שותפות בין טבע ורוח , ואם כן נמצאת אומר : אפשרותו של מוסר במדיניות . אין אנו צריכים לגזור נידוי גמור על הטבע , אדרבה , מודים אנו בטבע בחינת משתית , ואף אין אנו מצווים לפשוט את הרוח מממשותו , אלא אדרבה רואים אנו בו את הערך הנעלה , ולפיכד את אמת המידה של כל הערכה . חוק המועט מקנה לכל אחד מהם את שדה פעולתו ופותח להם פתח של עשייה בשותפות . הרי שאנו מודים ואומרים , שהטבע וכל הכרוך בו הכרח בהם , ומשמעותם של דברים : אנוכיות של בני אדם ושל חבורות , מלחמה על הקיום , מלחמה על עילויה של רמת החיים , מלחמה על הביטחון , ברם כל אלה דין שישארו בתחומי מועט מסוים . מכיוון שמועט כזה של חומר וטבע הכרחי הוא לרוח , כלומר להתממשותה של הרוח , הרי מועט זה בר ערד הוא אף מתוך האספקלריה של הרוח , והמלחמה על מועט זה היא מלחמה מוסרית . כנגד זה אי מוסרי הוא לרצות יותר' היינו לכבוש במלחמה רמת חיים גבוהה יותר וביטחון רב יותר מאלה , שהמועט מתיר אותם . ודאי שחטא הוא להילחם ללא סייג על עילויה של רמת החיים ועל עילו...
אל הספר