ברם כאן' בזיקה שבין טבע לרוח , עולה ונוסף עוד משהו , והוא הניגוד . עולם הרוח עומד על העולם החיוני , אבל שרוי הוא ועומד בניגוד חריף אליו . כוח הרוח מוצאו מן הטבע , אבל הרוח רדופה אחרי מטרות מנוגדות לטבע . כיצד ייתכן הדבר מעיקרו ל כיצד יכול להתגלגל כוחו של טבע במעשה הרוחני , כיצד יכול המרץ הטבעי להשתנות וללבוש מגמה וצורה , הזרות לו מעיקרן ואף מנוגדות לו ? והרי הבדל זה שבין כוח ובין מגמה אינו אלא הבדל במופשט , ובעצם אין שני אלה אלא שני פנים למציאות אחת . הכוח החיוני המצוי אינו מכוון לפי מהותו אלא כלפי המטרות השונות של האנוכיות הטבעית , והיאך יכול הוא לפרנס גם שאיפה , שמגמתה מנוגדת למגמתה של האנוכיות ? פלא הוא הדבר , הוא הפלא של הרוח . והמתמיה שבפלא זה , שהוא בא לעולם מתוך הניגוד שבין טבע לרוח דווקא ועל ידי ניגוד זה דווקא . חורית הניגוד הזה היא המולידה את השינוי במגמתו של הכוח , חוויית הניגוד המרגיז הזה שבין המגמה הטבעית של יצר החיים אשר בנו ובין המטרה המתחוורת למי שנקנתה לו חוויית הרוח , למי שנגלתה לו האידיאה של האינסופי והאחדותי , חוויה זו של הניגוד פועלת בחינת 'התנגדות של יצירה . ' ושוב...
אל הספר