רוח ורמת־החיים

אין ספק בדבר , ששונה היא מגמת חייו של אדם החי בפני האידיאה של המושלם , של הנצחי והאחד , ממגמת חייו של אדם הנתון כולו לשלטונם של היצרים הטבעיים בלבד . והוא הקרע העובר בה בנפש האדם . מטרותיה של הרוח זרות לטבע ולעתים תכופות אף עוינות אותו . שהרי מטרותיו של הטבע — חיי פרטיו ומיניו > ואילו מטרת הרוח—אחדות ואינסופיות . ברם האדם הוא בנן של שתי הממלכות . אין כופר שהאדם הוא חתיכת טבע' ומעידים על כך החמדה והכאב . כי יש בידו ליטול חלק גם בחיי הרוח—על כך מעידים אישי הרוח הגדולים' הנביאים והקדושים , מעונים וגבורים , שוחרי האמת והאמנים , וכל היחידים המרובים שהיה בידם לוותר ולפרוש , היינו לבלי ללכת אחרי מטרותיו של הטבע , מקום שהללו סותרות מטרותיו של המוסר . כל זה מוצא אתה ביחידים . אולם ; לאחר כל מה שעבר ועובר עלינו—מי האיש שיוכל להוציא מלבו את החשש החשד , שכל זה לא ייתכן אלא ביחידים , ואילו בחיים המדיניים , בהם שקודים ציבורים וחברות לקיים את רצונם של עצמם , תש כוחם של המוסר והרוח . ולשון אחר שנון וחריף : דומה שבחיי המדינות בחינת קיבוצים לא אלוהים ולא האמת ולא הטוב הם המכריעים , אלא המאבק הקשה בדם ...  אל הספר