המטרה המוסרית

מניחים אנו לשעה קלה את הציר הטבעי האנוכיי של המאמצים האנושיים ונדרשים לציר השני , המכונה בשם הציר המוסרי או הרוחניי . ואין אנו מניחים בחינת מקדמה אלא אם עובדה אחת של הקיום האנושי : התודעה . היא עמידתו של האדם לעומת עניין חווייתו שאינה פתוחה ליתר הסבר , הואיל והיא אם עובדה של מבננו הנפשי הידועה לכל , והיא בת לווייה מתמדת לכל חוויה וחוויה שלנו . היא השניות המפלגת את נסיוננו ואת מחשבתנו ליסוד נושא וליסוד נשוא , ועל-ידי פילוג זה אדם נודע לא רק את העולם אשר מסביבו ומנגד , ! אלא גם יודע שהוא נודע אותו . אפשר לכנות שניות זו , הבאה במקום חוויה אחידה , מוגמרת , בלתי מודעת ( זו שאנו נוהגים לדמות אותה בחינת שלב מוקדם של החוויה המודעת ואפשר ונתונה היא לחיה ולבהמה , ( בשם התכפלות , השתקפות , בבואה , חזרה , ואפשר שנראה בכך גם משום אבדן אחדות תמימה זו של החוויה . ברם לאמיתו של דבר , שניות זו משמשת מקדמה לרוח , ומוטב שנאמר : מקדמה לדבר , שהרוח ישנו בהתגשמות , שכן אלמלא שניות זו שוב לא היתד . באה לעולם השאיפה לאחדות חדשה של האין םוף . אין זה מגופו של הידע , שיהיה שרוי ועומד ומתמיד באור הגדול של הקשבה ....  אל הספר
מוסד ביאליק