נמצא , פרק זה בא לדון בדברים שבין החלק לבין השלם ; אנו אומרים : הסגנון הקלאסי קונה את אחדותו בדרך הוצאת החלקים לרשות עצמם ועושם פרקים פרוקים , ואילו הסגנון הבארוקי מבטל את עצמאותם השווה של החלקים לטובתו של מוטיב כולל , שגדול כוח אחדותו . שם קואורדינאציה של הדגשות ; כאן סובאורדינאציה . כל הקטגוריות שהעלינו עד כאן הכשירו אחדות זו . אין הציורי אלא גאו לת הצורות מבדידותן , ודרכו של המעמקי אינו אלא החלפת שורה של שכבות נפרדות בהילוך של עומק אחד ! והאמנות האלטקטונית מתיכה את קשיותם של השיעורים הגיאומטריים והופכתם לנהרה . קשה להימנע מלחזור ולומר לעתים דברים ידועים משכבר ; אבל הבחינה העקרונית שבהסתכלות זו הוא הוא הדבר החדש . אין דבר זה נעשה מן ההתחלה ולא מאליו' שהחלקים פועלים כפרקי גוף עצמאיים . אצל הפרימיטיבים ד ) רושם מעוכב מפני שצורת החליק אינד ) יוצאת מפיזורה , או שנראית מבולבלת ולא ברורה . רק במקום שהפלט נראה כחלק מחויב של השלם , אנו אומרים שזהו חיבור אורגאני ; ורק במקום שהפרט מורגש כפרק הפועל בחינת רשות לעצמו' אף על פי שהוא צרור בצר 1 ר הכלל כולו , יש משמעות למושג החירות והעצמאות . זוהי ...
אל הספר