לאחר דברי הקדמה אלו יכולים אנו להביא כמה דוגמאות של הסגנון הקווי ושל הציורי , זו כנגד זו . הראש המצויר של דירר שמשנת 1521 לפי תרשים בניינו דומה הוא מאוד לראש הרשום של אלדגרוור , שאת העתקו הבאנו לעיל . הצללית שמן המצח ולמטה היא בעלת הבעה חותכת מאוד ; בקיע הפה עשוי בקו בוטח ושקט ; נחירי האף , העיניים — הכול ברור בשווה עד הקטנה שבפינות . וכשם שגבולי הצורות קוצבו על פי חוש המישוש , כן עוצבו גם המשטחים לפי תפיסתם בכלי המישוש : הם חלקים ויציבים ; והצללים נראים ככהיונות , שדבקים באופן בלתי אמצעי בצורה . העצם ומראהו חופפים זה את זה חפיפה גמורה . התמונה העולה בהבטה מקרוב אינה שונה מזו העולה בהבטה מרחוק . לא כך פראנס האלם , שדרכו להפקיע את הצורה מחוש המישוש ; אין אתה יכול לתופסה ביד , משל לשיח הנע ברוח או לגלי הנהר . נפרדו הצורה שמקרוב והצורה שמרחוק זו מזו . אף על פי שמצווה אתה שלא לאבד אפילו קו אחד , אתה מרגיש שמתבקש הנך להסתכל בתמונה מרחוק . ראייה סמו כה מאוד — חםרת טעם היא . העיצוב הרצוף נדחה מפני העיצוב הפרוץ . המשטחים המחוספסים והמבוקעים איבדו כל דימיון וסמיכות אל הטבע . הם פונים אל ראיית...
אל הספר