חשוב לדעת , שבספרות חיבת ציון , ובייחוד בפרוזה שלה' מופיעים סימנים ראשונים של התהליך , שאני מכנה בשם תחייה ספרותית , ושהוא שייך לדור ביאליק , אבל כאן כבר סימנים בולטים . כוונתי לראשית התפוררותן של העכבות בספרות העברית החדשה , בספרות ההשכלה וגם בספרות חיבת ציון , שדנו בהן השיעורים הקודמים . תנאי להתפוררותן של העכבות הוא ראייה ריאליסטית ועיצוב ריאליסטי ( תופעות בודדות מצויות גם קודם לכן . ( בחיבת ציון נוצרת התחושה הנכונה כלפי מצבו של העם : ההכרה עדיין לא בשלה' כמו בדור ביאליק , אבל תחושה נכונה ישנה . הראייה נעשית , לכן , ריאלית יותר — ראייה ריאלית יותר באדם עצמו ובסובב אותו . בסיפורים רבים שנכתבו בפרק חיבת ציון ( פייארברג ופרישמאן , פרץ ומנדלי , ברוידס ובראנדשטטר , דוליצקי ואז"ר , ועוד ) אנו רואים שכמה מספרים התחילו 'נטפלים' אל העניים והחלכאים , אל פשוטי העם- אל נחותי הדרגה , והעמידו את הדמויות העמדה ייחודית ריאליסטית . כאן מתחיל עניין חשוב ביותר , שאני מכנה אותו בשם 'הקטנת השקף , ' וכוונתי לחיוב המציאות הסיפורית , בין שאדם כותב סיפור ארוך , ובפרט כשאדם כותב סיפור קצר . הרצון להתחיל ל...
אל הספר