החל בחיבת ציון , ודרך התפתחות שירתנו עד לעצם השנים האחרונות , נושאי השירה העברית — לפי הבחנה היסטוריוסופיה — הם : ( א ) 'למשימה יעקב וישראל לבוזזים' הן בעבר הן בהווה : ( 1 ) ישראל המראה גבורת רוח יתירה בעמידתו מול הרדיפות ( בתקופת חיבת ציון בייחוד ) י ( 2 ) ישראל המעורר בלב המשורר רגשות רחמים או חרון , או שניהם יחד , משום שהוא רואה את העם נושא את ייסוריו באורך רוח ( 3 ) ; הישועה , מול הרדיפות , היא הישועה הניסית . ( ב ) ישראל כעם גולה ( במובן הממשי — מטולטל ממקום למקום בכל הדורות ( 1 ) : ( הגירושים בשנות השמונים והתשעים ; נושא זה מזדקק גם אל ( 2 ) ההגירה אל מעבר לימים — לארצות הברית , לקאנאדה , לארגנטינה ואחר כך גם לאפריקה הדרומית ולאוסטראליה . ( ג ) הטחה כלפי מעלה . המשורר טוען בשם ייסורי ישראל שאין להם צידוק . ההטחה כלפי מעלה מתחילה בשירתנו לא בדורו של ביאליק , אלא בשנות השמונים לכל המאוחר אצל גוטלובר , קאמינר , יצחק הורוביץ . יסוד זה הולד ומתחזק אצל משוררי חיבת ציון שעל פי גילם מתחילים לשיר בתקופת חיבת ציון : מנדלקורן , שפירא , מאנה . צורות מצורות שונות להטחה זו כלפי מעלה : המגורשי...
אל הספר