רפאל ניר מקובל להגדיר "שפה " ככלי העיקרי שברשות האדם לניהול תקשורת . גישות מודרניות מדגישות שיש לראות את השימוש בלשון גם כצורה של התנהגות חברתית . יש המתארים את השימוש בשפה במונח "התנהגות לשונית " , ( Language Behavior ) וכשם שכל התנהגות חברתית כפופה לנורמות המקובלות בחברה , כך גם ההתנהגות הלשונית . נשאלת השאלה , מה טיבן של נורמות לשון , ובמה הן נבדלות מנורמות אחרות המכוונות התנהגות חברתית , דוגמת נורמות של אכילה , של שיחה , של לבוש או של תסרוקת ? מקור המילה "נורמה " בלטינית , ובה היא מציינת כלי מדידה של נגר שצורתו ריבוע . במשמעות המטפורית , המקובלת בשיח הסוציולוגי , נורמה חברתית היא דרך של "התנהגות טיפוסית " ממוצעת מבחינה סטטיסטית , המשמשת כמודל של חיקוי לבני החברה . נורמה כזו היא , מן הסתם , תלוית זמן ומקום , משקפת את הנוהג הרווח ונקבעת על פי קריטריונים אמפיריים . אפשר לראותה כנורמה מנהגית , המשקפת את המצוי . בצד התפיסה הזאת קיימת גם תפיסה אחרת של נורמטיביות , שעל פיה הנורמה קובעת את התקן המחייב . זוהי נורמה מסוג אחר , פוסקנית ( פךסקריפטיבית , ( הנקבעת לא על פי המצוי , אלא "מלמעלה , ...
אל הספר