שאלה נפוצה העולה בקרב אלה הנחשפים לראשונה לתאטרון פלייבק היא ; "מה זה בדיוק - תרפיה או תאטרון " ? בתאטרון פלייבק טבועים גבולות ברורים המבחינים ומגדירים אותו כשיטה תאטרלית ; ובכל זאת הוא מקפל בתוכו גם ערכים טיפוליים . באווירה בטוחה , לא מאיימת , אוהדת ומקבלת , סיפורי החיים המוצגים משפיעים על קהל הצופים באופנים שונים : הם פותחים בפניהם דרכי תקשורת , הבעה והבנה . הם מחזקים את ערכם העצמי . הם מעוררים רגשות , מציעים להם פירוש ומשחררים אותם . הם מחדדים את ההקשבה ואת האמפתיה לזולת . כדומה לפסיכודרמה , הפלייבק יוצר ומאפשר את חוויית ההזדככות ( קתרזיס ) - פורקן הרגשות . אולם ההבדל הוא שהפסיכודרמה מבקשת להביא את המטופל להכרה ולהבנה כדי להביא לידי ריפוי או לכל הפחות לידי שינוי ; ואילו הפלייבק מציע למשתתפיו חוויה שבה ההכרה חמקמקה והשינויים הם אך רגעיים , באים והולכים . ההמחזה האלתורית אינה מנסה לחקור בעיה ספציפית או לחשוף קונפליקטים לא מודעים ומצוקות נפשיות , אלא היא מאפשרת לספר על אודות אירועים שונים מתוך חיינו ולחזות בהם ; אירועים שמחים , עצובים , שגרתיים ויוצאי דופן . בתהליך הפלייבק , אנו משחררי...
אל הספר