כבר בגיל שנתיים וחצי ילדים מבחינים בין חריגה מוסרית בין-אישית ( גרימת נזק לאחר ) לבין חריגה משמעתית ( למשל שפיכת אוכל על השולחן , ( שאותה הם תופסים כקשורה לחוקים הנובעים ממקור חיצוני , כמו פקודות של מחנכות . במקרים רבים ילדים מסוגלים לפתור חריגות מוסריות בכוחות עצמם , ולמרות זאת הם מעדיפים שהמחנכות יתערבו בפתרונן של בעיות כאלה Killen & Turiel , 1991 ; Slomkowski &) . ( Dunn , 1996 ; Smetana & Braeges , 1990 במחקר שנערך בגני ילדים בארצות הברית ( Killen et al ., 1994 ) התבקשו ילדים להביע את דעתם על ארבעה אירועים . שניים היו אירועים מוסריים - חלוקה לא שווה של משאבים וסירוב לחלוק במשחקים - ונגרם נזק פיזי : ילד אחד היכה את האחר על הראש בכף . שני האירועים האחרים היו אירועי חריגה משמעתית של הפרעה לסדר המקובל : ילד שיחק בלגו בארגז החול ; ילד שפך אוכל מצלחתו . הילדים נשאלו מה תהיה הדרך הטובה ביותר להתערבות המחנכת בכל אחד מהאירועים . האם היא צריכה להגיד לילד שמחזיק בכל הצעצועים : "אתה צריך להתחלק עם החברים כי אחרת זה לא הוגן כלפי החברים , " ( התערבות שכוללת שיקול מוסרי-בין-אישי , ( או האם היא צר...
אל הספר