למרבה הצער , אין אנו יודעים דבר על חייו של מ' דה סן הובר , לבד ממה שהוא מספר בספרון זה . מארי פרנסואז קריסטו ציינה לשבח את "השכל הישר ובהירות המחשבה" של סן הובר . ואכן , הוא מצליח לדחוס הוראות מועילות רבות למסה קצרצרה זו ( רק החלק האחרון , העוסק בתפקידי מנהל הבמה , הושמט כאן ] ומספק לנו מידע רב על המבנה של ballet a entrees ועל תפיסותיו . הוא אינו טוען כלל למקוריות יוצאת דופן , וככל הידוע לנו על התמלילים באותה תקופה , הוא משקף למדי את הטעם שרווח בה . עם זאת , מתגלה כאן התפתחות מעניינת מהמאה הקודמת , כשמעיר סן הובר שהוא נהנה לצפות באנשים הרוקדים בהתאם לדמות שאותה הם מגלמים , וזאת למרות הודאתו לאחר מכן שלרקדנים יש לתת רק צעדים שיוכלו לבצע עם משאם , מאחר שהקהל מזהה אותם לפי הסממנים שלהם . במאה הבאה תתפתח רבות תפיסה זו של מבע בתנועה . לא היה בכוונתי לפרסם את המאמר הקטן הזה מכיוון שחששתי לעשות עוול למקצועי , ואילולא ניסה אחד מחברי לשכנע אותי ( ובצדק ) שהמחול הוא אחת משלושת עיסוקיה של האצילות , הוא מעולם לא היה יוצא לאור . כידוע לכול , אציל צעיר המבקש להיות מלוטש חייב ללמוד לרכוב , לסייף ולרק...
אל הספר