במבו בלוז

, Bamboo Blues במבו בלוז , שנוצר בשיתוף פעולה עם מכון גתה בהודו ב , 2007 נראה כמו העתק אופטימי של המצוקה הקיומית והייאוש של ירח מלא . פינה באוש מעמידה בחיוך אירוני את האסוציאציות שעוררה בה הודו כאגדה בסגנון בוליווד . כבר בשנות ה , 90 החלה הכוריאוגרפית פונה לעבודה בעלת כיוון ריקודי מובהק יותר . יותר כמעט מכל יצירה אחרת שלה , מושתת במבו בלוז על הריקוד , אך הפעם לא רק על קטעי סולו , אלא , בראש ובראשונה , על מערכים של ריקודי זוגות ושלישיות הבוחנים את כל הצורות האפשריות של קרבה שמקורה באהבה . רוב הזמן , הנעימות ההודיות המוגשות בעיבוד מודרני משרות אווירה סלונית נינוחה . בחלק הראשון רצפת הבמה שחורה , ובחלק השני בוהקת בלובנה . ממבנה במבוק גדול , הניצב ברקע במקביל לקדמת הבמה , תולות יריעות בד לבנות המתנועעות ברוח הקלה כמו וילונות בחדר ענקי בליל קיץ חמים . האריגים ההודיים המופיעים כאן בלבן פשוט , ללא הדפסיהם הצבעוניים הרגילים , ישובו ויופיעו מאוחר יותר במשחקי בדים מגוונים . יש בכך גם משום רמיזה מובלעת לוופרטל , לשעבר מרכז חשוב של תעשיית האריגה וצביעת האריגים . היצירה נפתחת באווירה של קרבה מגונ...  אל הספר