חבורה שעלתה על שרטון הושלכה למקום כלשהו על חוף חולי המתרומם בירכתי הבמה , ומעליו מונחת הספינה שבה הפליגו מן הסתם אנשי החבורה . גם הפעם מתארת הבמה מצב לאחר אסון שזה עתה התרחש . שוב מוצאים עצמם המטיילים של תיאטרון המחול בארץ זרה , שאל דרכיה ואורחותיה עליהם להתרגל מבראשית . פינה באוש שומטת את הקרקע הבטוחה והמוכרת מתחת לרגלי דמויותיה וממקמת אותן בנופים מרתקים ביופיים או שוממים ונטושים . בנופים אלה , הם נדרשים תחילה לשוב ולמצוא את עצמם לנוכח נקודות המבט שהתחלפו . כשהטבע משתלט על הבמה והחוץ נודד פנימה , נדרשים השחקנים להחצין את רגשותיהם הכמוסים ביותר . הם חווים טלטלה גדולה , שבעקבותיה הם מוצאים עצמם על שפת תהום . הם ניצבים בפני דילמה קיצונית : שקיעה או הישרדות . זה מה שמשווה לתיאטרון המחול את כוחו הנפיץ . הוא לא רק משחרר את המחול מכבלי מראית העין הנאה , אלא פונה להתמודד עם השאלות הקיומיות המסתתרות מאחורי מראית העין התמימה . המסעות ברגליים יחפות של תיאטרון המחול אינם פרי בחירה חופשית , אלא מוכתבים על ידי מצוקה הבאה בעקבות התמוטטות . בעקבותיה , נקלעים הנוסעים לאזורים שכף רגל טרם דרכה בהם - מקו...
אל הספר