, 19 80 התוכנית ששאלה בפשטות את שמה מן השנה שבה נוצרה והיתה ההפקה השנייה של עונת , 1979 / 1980 ממשיכה את ההתמודדות עם מרחב הפעולה התיאטרוני , התמודדות שהחלה כבר בקו נ טקט הוף ובאגדת צניעות . פינה באוש מעבירה את החוץ פנימה . הבמה , הפתוחה גם הפעם עד קירות הבטון של המבנה , מכוסה במדשאה אמיתית , הממלאת את החלל כולו בניחוח לח של אחו - דוגמה נוספת הממחישה את העובדה שתיאטרון המחול פונה לכל החושים כולם . במקום התנין המשוטט בא גדת צניעות וסוס היאור המתהלך באריות , הפעם מדובר בפוחלץ של צבי הניצב לו בתנוחה אידילית . הפנים והחוץ מחליפים מקומות ; חלל הבמה נראה כמו מגרש משחקים טבעי . היכן נגמר הטבע , והיכן מתחילה האמנות ? הגבולות מיטשטשים , מתמוססים . הלהקה , מתוחזקת בקוסם ומתעמל מזדקן על מקבילים מדורגים , מציגה במשך כמעט שלוש שעות ומחצה את הנושאים המוכרים של באוש בזה אחר זה . מדובר במשחקי ילדים וזיכרונות ילדות , רכילות חברתית וטקסי חיברות בורגניים - ומדובר בבדידות בצורותיה החלולות ביותר . 1980 ממשיך לספר את סיפור החיפוש אחר הסיבות המקוריות המסתתרות מאחורי אופני ההתנהגות המאובנים שהפכו לקלישאות ריק...
אל הספר