מה שהיה אמצעי עיצובי בפולחן האביב והפך לעקרון סגנוני במופע שהוקדש לשירי ברכט / וייל הבשיל למודל עבודה חיוני של הכוריאוגרפיה בכחול הזקן : תיאטרון תנועה בין תחומי . השילוב של יסודות מן הריקוד , האופרה , התיאטרון , הפנטומימה והקולנוע התבסס בתור קטגוריה אמנותית חסרת פשרות : תיאטרון המחול . לראשונה נעדרו מן התוכנייה הגדרות כגון "מחול אופראי" ( כמו למשל בהתייחס לכוריאוגרפיה לאופרות של כריסטוף ויליבלד גלוק ) או "בלט" ( בהתייחס לפולחן האביב . ( במקום זאת , הפעם נעשה שימוש אך ורק במונח הגנרי . "סצנות" כמו ב"רביו" של תוכנית ברכט / וייל , מצביע הדבר על הינתקות והתנערות ממבנה שכל כולו מוכתב על ידי כוריאוגרפיה במשמעותה המסורתית . לא מדובר כאן בתרגום או פרשנות ריקודיים של אופרה כמו במקרה של איפיגניה בטאוריס או אורפיאוס ואאורדיקה . אם במחול הקלאסי משימתה של המוזיקה היא בדרך כלל ללוות בצלילים את ההתרחשויות הריקודיות , הרי שב כ חול הזקן היא עוטה משמעות תכנית ונעשית חלק חיוני של ההפקה . תפקידה זהה לזה של שאר היסודות הבימתיים . על כך גם מעידה כותרתה המלאה של העבודה : Blaubart . Beim Anhoren einer Tonband...
אל הספר