באולפנים של חברת טכניקולור בניו יורק , בקומה השנייה של בניין מט לנפול מוקף חנויות פורנו , נמצא חדר הקרנות קטן וחסר חן . יש בו מקום לשלושים איש בערך . רוחבו של המסך אינו עולה על ארבעה מטרים ורבע . לעתים קרובות האור מן המקרנים חזק במרכז המסך ועמום בשוליו , ולכן התמונה אינה אחידה . היחס בין מערכת הסאונד לסאונד הקולנועי המקובל הוא כמו היחס בין שתי קופסאות שימורים קשורות בחוט למכשיר טלפון אמתי . מורטי , המקרין , מתלונן כבר שנים , ללא הועיל . כשמיזוג האוויר מתחיל לפעול ולטרטר , ההמהום שלו חזק כל כך שאי אפשר לשמוע את הדיאלוגים . אם לא מופעל מיזוג האוויר לפחות חצי שעה לפני בואנו לאולם , מתערבב ריח האוכל מלמטה בריחות הכימיקלים מהמעבדה שלמעלה . ריח האוכל נישא באוויר מהמסעדה שבקומת הכניסה לתוך החדר . גם לפני ששכרה המסעדה את החלל הזה , הסריח החדר מאוכל . אוכל סיני . אין לי מושג למה . שירותי הגברים מרוחקים מהמקום . הם תמיד נעולים כדי שהומלסים לא יפלשו אליהם וישדדו אותנו . המפתח נמצא אצל מורטי , והוא מחובר לפיסת עץ גדולה וכבדה . למקום הזה אנחנו באים כדי לצפות בעבודת יום האתמול . אחרי כל העבודה הזאת ...
אל הספר