הכניסה לבית הלאום האוקראיני נמצאת בשדרה השנייה בניו יורק סיטי , בין הרחוב השמיני לתשיעי . בקומת הקרקע פועלת מסעדה . ריחות קרעפלך , בורשט , מרק שעורה ובצל מקדמים תמיד את פניי עם כניסתי אליו . הריח מתקתק , מוגזם מעט , אבל גם נעים , אפילו מזמין , במיוחד בחורף . השירותים הציבוריים נמצאים בקומה שמתחת , מסריחים תמיד מחומרי חיטוי , משתן ומבירה . אני מטפס במעלה גרם מדרגות ונכנס לתוך חדר עתיר מימדים שגודלו כגודל מגרש כדורסל קטן . יש בו מנורות צבעוניות , כדור מראות מסתובב , כיאה למקומות כאלה , ובר לאורך אחד הקירות . מאחוריו נערמים מגברי קול באריזותיהם , קרטונים ריקים וקופסאות של שקיות אשפה . מוכרים כאן גם סט אפים . ערימות של כיסאות ושל שולחנות מתקפלים מסודרות לאורך הקירות . זהו אולם הנשפים של בית הלאום האוקראיני , וריקודים קולניים , ברקיעות רגליים ובליווי אקורדיון , נערכים בו בערבי שישי ושבת . לפני פירוק ברית המועצות , היו נערכות כאן בכל שבוע לפחות שתי פגישות "לשחרור . "אוקראינה האולם מיועד להשכרה ככל שניתן והפעם שכרנו אותו לשבועיים של חזרות . כבר ערכתי כאן חזרות לשמונה או תשעה סרטים . לא ברור ל...
אל הספר