יהודה צור וקרן שחף יש דבר מה מתסכל אך מפתה בניסיון לצייר בדיוק מרבי משהו שכבר קיים בצורתו השלמה . ואולם , יש גם משהו מאתגר בעבודה ובהסתכלות על משהו שהוא " כמעט , " משהו שנושק לדבר ה"אמתי" אך משמר את המרחק ממנו . ייתכן כי דווקא המרווח בין מה שנוצר לבין הדבר ה"אמתי" הוא שמשמר את המתח : "יש עוד מה לשפר , אפשר טוב יותר . " ייתכן כי תחושות אלו הן שהניעו אותנו לכתוב את המאמר הזה . תחושות של משהו " לא גמור" בלוויית רצון להשלים , לדייק ולשפר דבר מה שנראה לנו שאין בו שלמות אלא רק שאיפה מתמדת לשיפור – עבודה משותפת בין יועץ פנים ליועץ חוץ . במבט לאחור על כמעט שנתיים של עבודה משותפת כיועצים בבסיס האמונים של חטיבת הצנחנים , ניסינו להבין את שיתוף הפעולה המתוח שחווינו שנינו ושייתכן שחווים אותו גם יועצים העובדים יחדיו בארגונים אחרים . דרך התבוננות זו , עבודתנו המשותפת הייתה בעבורנו חוויה של התעקשות על שמירת קשר שמובנה בו מתח אינהרנטי . בחוויה שלנו , מתח זה מאפשר שיתוף פעולה פורה רק כשמתעקשים בו , כולל ויכוחים ואי הסכמות . אז נוצרת תחושה ששיתוף הפעולה הוא כמעט מצוין . כמעט . רקע מאמר זה נכתב לאחר כמעט ...
אל הספר