על ג ' ון לנון ואהבה לעורכים , זאב מגן , במאמרו החינני "דמיין : על ג'ון לנון ואהבה" ( תכלת , 8 סתיו התש " ס , ( 1999 / אומר שהרצון לאהוב ולהיאהב הוא המניע הבלבדי לפעילות האנושית וכי האהבה פירושה בידודו של האובייקט הנאהב מתוך כלל האובייקטים והעדפתו על פני האובייקטים כולם . היומרה לאהוב את הכל במידה שווה , פירושה סילוק ההבדלים בין הבריות ובין הקבוצות , מעשה שאפשר לעשותו רק על גבי מיטת סדום , וזאת הסיבה שמשטרים המבוססים על אהבת הכל הם משטרים רצחניים . מכאן מקיש מגן על טיבה של הקבוצה שעימה "נכון" להתקשר : זו קבוצת מוצאו של האדם . רק בני עמנו ראויים לאהבתנו הגדולה . לצורך הדיון אני מוכן להיענות לטענת המניע הבלבדי , לפסוח על סוגיית מקורם של רגשי האהבה , ולערער על ההנחות הגלומות במאמר בעזרת שאלה אחת בלבד : כיצד אנחנו מאתרים את מושא אהבתנו . ככל שמדובר באהבה שמושאה הוא היחיד , הרי שהתנאי הראשון להתעוררותו של הרגש הזה הוא הזמינות . איננו מתאהבים במי שאיננו יודעים על קיומו , ואנחנו נוטים להתאהב במי שרבים סיכויינו לקיים עימו עסקת חילופי
אל הספר