הביטוי "עבודת ההווה " ( של בובר ) כוון לפתור את שאלת משמעותה של היהדות בעידן המודרני . כבר הוגי הדעות של "הציונות הרוחנית " תבעו להתמודד עם סוגיית התרבות הלאומית . שאלת היסוד שלהם הייתה כיצד לשלב ערכים מודרניים עם ערכי המסורת לטובת החברה היהודית המתחדשת . דא עקא שדווקא ההגות הציונית-רוחנית לא הונחלה במערכת החינוך . בין הסיבות לכך : הוגי "הציונות הרוחנית " לא הצליחו להתוות את דרכו של הזרם המרכזי בציונות . הצורך לבסס את ה"מדינה שבדרך " תבע התמסרות להגשמת המטרה ודחק את העיסוק האינטלקטואלי . חוסר היכולת לגבש דעה מוסכמת עקב המחלוקות שבין התפיסות השונות - בין משנת אחד העם לזו של ברדיצ י בסקי , בין א"ד גורדון לברנר וכן הלאה . "הציונות הרוחנית " הנה פלורליסטית , והפלורליזם נאבק על קיומו מאז ומעולם כנגד הזרמים החותרים להגמוניה פוליטית , כגון האידאולוגיה של תנועת העבודה או של הרביזיוניזם , שבדרך הטבע היו חזקים יותר מהאחרים מבחינה קיומית . אישי הזרם הרוחני בציונות - אחד העם , א " ד גורדון , מ " י ברדיצ ' בסקי , י " ח ברנר , ח " נ ביאליק , ברל כצנלסון , הראי " ה קוק , מרטין בובר ואחרים - השפיעו מע...
אל הספר