דנדירה יומה לחשוב רבות שבישראל לעצור לאן הגענו ולהרהר אנו כבר מיטלטלים , מעט ולאן . עם פנינו בין זאת מועדות , משבר שנת . אלא היובל למשבר שבמקום שלנו , ואין מעניקה להלל לנו הזדמנויות את הזדמנות הישגי העבר ולמקד את מבטנו בעתיד מלא תקווה , נראה שרבים מאיתנו מבוססים בשלוליות של ציניות ומתעסקים בראיית שחורות המטילה צל כבד על עצם עתידה של המדינה . ואכן , במקום לחגוג את לידתה המופלאה של המדינה היהודית ואת פריחתה בחמישים השנים האחרונות , אנחנו משדרים לעולם תדמית של מדינה שאינה יודעת לאן פניה מועדות , שחזונה דל ועתידה אינו מובטח . בעיני רבים , הדיווחים הבלתי פוסקים בכלי התקשורת על המאבקים המרים בין יונים לנצים , בין חילונים לדתיים , בין אשכנזים לספרדים ובין ישראלים ותיקים לעולים חדשים , מצביעים על כך שתפריה של החברה הישראלית הולכים ונפרמים . אבל "השאון והזעם " של חיי היום יום שלנו מסתירים מאחוריהם שינויים עמוקים יותר ההולכים ומתרחשים . זירת השינויים היא אמנם זירה מגוונת , אבל כיוונה ברור למדי . במובנים רבים , ישראל מגלמת את הייחודיות שאפיינה את העם היהודי מאז הופעתו בזירה העולמית , לפני יותר מש...
אל הספר