א < ין הריבונית כל ספק . " שלעם כל דרך היהודי מחשבה יש אחרת זכות להיות תשלול "עומד מהעם ברשות היהודי עצמו את אשר במדינתו הוא מובן מאליו לגבי בני מלטה או הסלובנים . בכל צורה שבה תבחנו את הגישה השוללת הזאת , היא תתברר כזן נבזי למדי של אנטישמיות , בין אם בגרסתה הגויית או היהודית . אך אין פירוש הדבר שיש צידוק כלשהו לדרך המבישה שבה מפלה ישראל הלכה למעשה את אזרחיה הערבים מאז 948 ו , אף שרשמית היא מעניקה להם שוויון , או לכך שמדינה יהודית אינה רואה לעצמה חובה פוליטית ומוסרית להיות גם מדינתם של אזרחיה הערבים . אינני רואה בזה כל סתירה . ישנן מדינות רבות בעולם של ימינו שבהן חיים מיעוטים אתניים לא מבוטלים ; חלקן מטפלות בהם בצורה מוצלחת יותר מאשר ישראל , וחלקן פחות . אבל למיטב ידיעתי , שום מדינה מתוכן לא סברה שהרוב החי בה צריך לזנוח את תרבותו כחלק מתהליך ההתייחסות למיעוט ( להוציא , אולי , את חסידי הרב תרבותיות בארצות הברית , שיצרו בעיה יש מאין . ( ספרד , למשל , מאז סיום שלטונו של פרנקו העניקה לקטלוגים אוטונומיה תרבותית - ואפילו פוליטית - נרחבת , בלי לסכן בכך את שלמותה הטריטוריאלית ובלי שייגרע כהוא ...
אל הספר