מי שכול הם החומרים ושמחה , דמע שיוצרים ואושר זהות - משותפת הכל ביחד ? ריחות נהיה לבליל , מורשת אנושי , קולות סמיך , אישים היוצר , את ה " ביחד" הלאומי . ובתוך הבית הלאומי היצרים גועשים , ומחוללים גלים גבוהים שעוד מעט יטרפו את כולנו . רגע , איך זה קרה ? איך זה שהיהדות , אשר הייתה בעברנו הלא כל כך רחוק המכנה המשותף לאחים הרחוקים ביותר , מפאתי גרמניה וממרכז תימן , נעשתה גורם מספר אחת של ניכור בין היהודים ליהדותם ? בתשובות הידועות נמצא את ההבחנה - הנכונה - בין היהדות לבין הממסד המייצג אותה , אותה שותפות ממארת ובלתי נסלחת בין מוסדות הדת למוסדות השלטון . הזהות היהודית וההזדהות עם היהודים הן עדיין התשתית הרוחנית לקיומו של השלם היהודי , ואילו הממסד הדתי , שיכול היה להיות הנציג הנאמן ביותר של אותה זהות , מנכר את היהודים ליהדותם ומרחיק אותם ממנה . זאת תמונת המצב הצעקנית אשר נגלית לעין במבט הראשון , אלא שמתחת לפני השטח רוחשת מציאות אחרת , חדשה ומפתיעה . ישראל של ימי הביניים שלה - הימים שבין ההתפעמות הגדולה של ימי ראשית המדינה ובין הציניות וקורטוב הייאוש של הימים האלה - הייתה ישראל של כור ההיתוך : ...
אל הספר