היה או לא היה? – הקיבוצים לא רצו לקלוט עולים מארצות האסלאם

רחל כהן–פרידהיים במאמר זה תיבחן הסוגיה : האומנם לא רצו הקיבוצים , בתקופת העלייה הגדולה בשנים , 1954-1948 לקלוט עולים מארצות האסלאם אל תוך הבית הקיבוצי ואל תוך החברה הקיבוצית בהשוואה לנכונותם לקלוט עולים אשכנזים , או שמא היתה זו עלילה שכמעט הפכה מוסכמה ? סוגיה זו חשובה להבנת היחסים בחברה הישראלית , שכן ליחסים שנוצרו אז בין הקיבוצים ובין יוצאי ארצות האסלאם השפעה רבה על מעמדה של התנועה הקיבוצית בחברה הישראלית ועל היחסים בין החברה הקיבוצית ובין יוצאי ארצות האסלאם עד עצם היום הזה . לא אחת אנו עומדים נדהמים אל מול עומק הרגשות השליליים של עולים מארצות האסלאם כלפי הקיבוצים כפי שהם באים לידי ביטוי בתקשורת ואף ברחוב . אפשר לשער שחלק מהרגשות השליליים נובעים מהמפגש בין העולים לחברי הקיבוץ בשנים הראשונות למדינה . ייתכן שהטענה בדבר אי–נכונותם של הקיבוצים לקלוט עולים אלה צמחה מתוך הרגשות השליליים שהתפתחו אחר כך , והם תוצאה של עניינים אחרים שאינם קשורים לנכונות לקלוט את יוצאי ארצות האסלאם בבית הקיבוצי . למרות השפעתו של הנושא על החברה הישראלית , עד כה היה המחקר בנושא קליטת העלייה מארצות האסלאם בקיבוצים...  אל הספר