שטחי הזיכיון ומאפייניהם

' זכיון המלחים מים המלח' הוא מסמך שמבטא את המסגרת הטריטוריאלית החוקית לפעילות המרחבית של החברה באזור . כאן נעסוק רק בסעיפי הזיכיון העוסקים בנושאים גאוגרפיים , ומבטאים את קשרי הגומלין שבין השטח לחברה . 22–ב במאי 1929 חתמה ממשלת בריטניה על חוזה שמפרט את סעיפי הזיכיון . השותפים והחתומים על המסמך היו סר הנרי למברט , ( Lambert ) סוכן הכתר למושבות , שפעל בשם ממשלת ארץ ישראל , ומשה נובומייסקי ותומס גריגורי טאלוק , בעלי חברת האשלג . הזיכיון נכנס לתוקפו 1–ב בינואר , 1930 וניתן 75–ל שנה . שטח הזיכיון – הסעיף העוסק בנושא זה הוא הבסיס המקנה לחברת האשלג את הזכות לפעילותה בשטח . הסעיף הראשון בזיכיון ' מקנה לחברה זכות לחכור שטח בן ארבעה קמ"ר , למטרת הקמת ברכות אידוי באזור הצפון–מערבי של ים המלח . לשטח זה יתווספו שטחים נוספים במשך הזמן , לפי צורכי החברה ולפי בקשתה . גודלם ותפרושתם של השטחים העתידיים הללו יקבעו בין הצדדים ובהסכמת הממשלות בעלות השטחים . ' משמעות הסעיף היא שתפרושת השטחים באזור , שיועדו לצורכי החברה , תיקבע על–פי טיבם ואיכותם הטופוגרפית והקרקעית , לפי החלטת החברה , אך דרושה הסכמה של הממשל...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב