מדיניותה של מוסקבה במלחמת יום הכיפורים: הפזילה אל עבר האמריקנים

גליה גולן המדיניות הסובייטית במזרח התיכון נקבעה בעיקר , אם לא רק , על בסיס שיקולים גלובליים , כלומר – יחסי ברית המועצות–ארצות הברית . במסגרת מערך זה של יחסי הכוחות בין המעצמות נתפס הסכסוך הערבי-ישראלי באופן אינסטרומנטלי לחלוטין . על אף מעורבותם של גורמים אחרים , הנחו את מדיניותה של מוסקבה 1973–ב בעיקר התחרות עם ארצות הברית , הדטנט ביחסים עמה ( מדיניות של הפגת המתיחות שאומצה בסוף שנות השישים ונעשתה רשמית ( 1972–ב וההיערכויות הצבאיות מולה . אף שכל כניסה סובייטית לאזור הושפעה מהאינטרסים שלה בעולם השלישי , לקראת אמצע שנות השישים – ובייחוד במשלוח חסר התקדים של 15 , 000-10 , 000 ' יועצים' צבאיים למצרים – 1970–ב נעשו המהלכים הסובייטיים קשורים יותר ויותר למדיניות של הגברת כוחה הצבאי אל מול ארצות הברית בים התיכון . לתכלית זו הקימו הסובייטים 1964–ב את הטייסת הים–תיכונית , ולאחר מלחמת 1967 הקימו בסיסים אוויריים ומתקנים ימיים , בייחוד במצרים , אך גם בסוריה , כדי להגן על נוכחותם הימית ולעקוב אחר ציי ארצות הברית ונאט"ו באזור . עד שנת 1970 העבירו הסובייטים לאזור טייסים וצוותים סובייטיים וגם הקימו מער...  אל הספר