פרק זה עוסק בהגליה ובגלות לא כמאורע היסטורי אלא בגישה האמוציונלית , בתפיסה האידיאולוגית ובפרשנות התיאולוגית במקרא של התופעה ההיסטורית הידועה מאות שנים במזרח הקדום הגליה מארץ המולדת והישיבה בגלות . הפרשנות משקפת קו מחשבה ועקרונות אמונה של סופרי המקרא והנביאים לפני ההגליות ואחריהן ואינה בהכרח תיאור מדויק של המציאות בגלות “ כפי שהייתה . ”באמת תפיסת הגלות ( להבדיל מתפוצה ) במקרא מושתתת על הניסיון ההיסטורי של ההגליה והגלות של ישראל ויהודה מחד ושל עמים אחרים מאידך ומשקפת את התחושות ואת התגובות להגליות שביצעו שלטונות אשור ובבל ולישיבה בגלות . עם זאת אין להתעלם מן האפשרות שנוסחאות , מטפורות ומוטיבים שרווחו בספרות המזרח הקדום ( ובכללם כתובות מלכותיות ותעודות משפטיות כמו חוזים מדיניים , ( בזיקה להגליה ולשיבה למולדת של פרטים וקבוצות , יש להם עקבות גם בספרות המקרא בכל הנוגע לתפיסת הגלות . תפיסת הגלות במקרא גם חופנת בתוכה את הציפיות הנסתרות והנגלות של הגולים ושל מי שנשארו בארץ . לתפיסת הגלות של סופרי המקרא ואחר כך של היהדות יש קשר הדוק לרעיון הגאולה . 1 על “ גלות ושיבה” כמוטיב מרכזי ( archytype )...
אל הספר