עדה גבל במאמר הזה אבקש לבחון את התהליכים החברתיים והאידאולוגיים שעבר קיבוץ חפץ חיים בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה . באותן שנים מהותיות לגיבוש הזהות הלאומית של עם ישראל השב לארצו , היה חפץ חיים הקיבוץ היחיד של תנועת פועלי אגודת ישראל ( להלן : פא"י , ( ובשל ייחוד זה מעניין לעיין בתולדותיו ולהאזין הן לשיח הפנימי שהתנהל בקיבוץ בשנים אלה והן לשיח הציבורי בין הקיבוץ ובין תנועת אגודת ישראל פא"י והתנועה הציונית על מחלקותיה השונות . ההשתייכות לתנועת פא"י משמעותה שייכות אידאולוגית עם מחנה המתנגד לתנועה הציונית , ושולל לחלוטין את זכות קיומה של התנועה ואת זכותה לייצג את כלל העם היהודי לפני השלטונות בארץ ובעולם . הנחת היסוד במאמר זה היא כי תנועת פא"י , ובכלל זה ספינת הדגל של התנועה בתחום ההתיישבות – קיבוץ חפץ חיים , עברה באותן שנים תהליך של גיבוש ועיצוב דרך , ויצרה הלכה למעשה גשר של שיתוף פעולה בין התנועה הציונית ובין מתנגדיה האורתודוקסיים – תנועת אגודת ישראל . עוד אבחן במאמר הזה את התהליך החברתי–הפנימי של קליטת ניצולי השואה בקיבוץ , שמעצם טבעו מייצג חברה הומוגנית בעלת מבנה ערכי מגובש וברור . * ...
אל הספר