אפשר היה להניח כי בתנועה ציונית–חלוצית יתגבש מעמדו של המוזאון קודם לכול סביב עיסוקו באמנות מקומית–לאומית . במובן זה התנגש לכאורה הרכיב האוניברסלי של האמנות ברכיב הלאומי , שהיה חלק בלתי נפרד ממסרי התנועה . אלא שמנקודת מבט היסטורית התקיימו הלאומי והאוניברסלי בתנועה זה לצד זה והניעו זה את זה . למעשה הרכיב האוניברסלי היה מובנה בכל התנועות הלאומיות . אלה היו במהותן תנועות שחרור שנאבקו לחזור לדפוסי תרבות עבר ומסורת נשכחת אך בד בבד חתרו לעצב סדר עולם חדש ומודרני , המושתת על שחרור עמים המשועבדים במשך דורות . התנועות הציוניות , הן הדתיות הן החילוניות , התאפיינו גם הן באותו כפל פנים : החייאת הלשון ומסורת העם בזיקה לעברו והנעת המונים לקראת קדמה . משמעותה של ה'קדמה' הייתה בראש ובראשונה השתלבות בעולם המודרני על מושגיו וערכיו האוניברסליים , ויסוד החירות בכללם . חירות היחיד הייתה לערך מכונן השלוב בלא הפרד בשאיפה לחירות העם ולעצמאותו . טבנקין נהג לציין כי הלאומיות ' מחוסרת כל תוכן , יותר נכון , פתוחה לכל תוכן . ותוכנה נקבע לא על–ידי האומה אלא על–ידי החברה . התוכן של החיים , היחס . 24 ב-י , כסלע . ... ...
אל הספר