בתקופה שבין שנות השלושים לשלהי שנות השישים של המאה העשרים נוסדו קרוב לחמישים מוזאונים ביישובי ארבעת הזרמים הקיבוציים ( חבר הקבוצות , הקיבוץ הארצי השומר הצעיר , הקיבוץ המאוחד והקיבוץ הדתי . ( אלה היו מוזאונים משלושה סוגים : מוזאונים לטבע ולארכאולוגיה , מוזאונים להנצחת השואה ולקחיה ומוזאונים לאמנות . צמיחתם של מוזאונים לטבע ולארכאולוגיה בקיבוצים יכולה להתפרש ברוח הזמן : ללימודי הארכאולוגיה הייתה חשיבות רבה בכינון הזהות הלאומית בארץ ישראל , ומבחינה זו דומה מעמדם למעמד לימודי ההיסטוריה בכינון הלאומיות הגרמנית . בקיבוצים רבים נוסדו חוגים לארכאולוגיה ולידיעת הארץ , נערכו טיולים וחפירות מקומיות , ואלה הניבו אוספים . ההתמקדות בעבר משותף סייעה לגשר על השונה ועל המפריד בין תושבים שהגיעו מעשרות ארצות מוצא ולכונן אחווה , ראייה משותפת ועניין משותף לכול . ההתוודעות לטבע ולארכאולוגיה הייתה גם בבחינת התמודדות עם תחושת הזרות של המהגר ואמצעי ליצירת תחושת בית בסביבה שאינה מוכרת , בארץ קרובה לכאורה , בהיותה חלק מזיכרון יהודי קולקטיבי , אך שונה מכל מה שהעלה הדמיון בגולה . פריטים בטבע כונו בשמות מקראיים וקי...
אל הספר