פרק שלושה־עשר בו יוכח, שהקיסרות קדמה לכנסייה ושאבות הכנסייה הכירו בסמכות הקיסרית. נימוק ראשון

אחר שדנו בטעויות , שעל יסודן הם מבססים ביותר את טענותיהם בנוגע לתלות סמכותו של הנסיד הרומאי בסמכותו של הכוהן הרומאי , ואחר שדחינו טענות אלו , ראוי לנו לחזור אל גילויה של האמת שבשאלה השלישית , שאותה הצענו לדיון בתחילה . אמת זו תתגלה למדי , משנוכיח , תוך חקירה על יסודו של העיקרון שקבענו מקודם , שהסמכות הנדונה [ של האימפריה ] תלויה תלות ישירה במרום ^ כל הבריאה , הוא האלוהים . וניתן הדבר להוכחה , או בדרך שלילתה של סמכות הכנסייה עליה — שהרי אין כלל ויכוח בעניין תלות בסמכות אחרת —או בדרך החיוב הברור , שזו [ האימפריה ] תלויה במישרים באלוהים . וכך נוכיח שלא סמכות הכנסייה היא עילתה של הסמכות האימפריאלית ! דבר , שבשעה שהוא אינו קיים או אינו בר תוקף , קיים מלוא תוקפו של הדבר האחר , שוב אין הוא העילה של אותו תוקף . ברם לאימפריה היה מלוא תוקפה כשעדיין לא נתקיימה הכנסייה ולא היתה בת תוקף . מכאן שאין הכנסייה העילה לתוקף האימפריה , ולפיכך — אף לא לסמכותה , שהרי תוקפה וסמכותה חד הם . תהא הכנסייה [ מסומלת א—[ , האימפריה —ב , סמכות האימפריה —או תוקפה — ג . אם א אינו קיים , ו ג מצוי ב ב , לא ייתכן ש א יהא...  אל הספר