פרק שנים־עשר בו יוסבר, שאף הולדת הנוצרי מוכיחה את סמכותה האלוהית של רומא. נימוק שמיני

וביותר 'ירגשו' ו'יהגו דברי הבלי נגד הנסיכות הרומאית הללו הקרויים בפי עצמם קנאי האמונה הנוצרית . הללו אין הם מרחמים על האביונים שבין הנוצרים , ולא זו בלבד שעושקים אותם באתונות הכנסייה , אלא שאפילו את עצם מורשת הכנסייה הם שודדים יום ביומו ומרוששים אותה , ועם שמעמידים פני צדיקים אין הם מקבלים את עושה הצדק . ולא יהא דלדול כגון זה פטור ממשפטו של אל , מאחר שאין האב יונים נתמכים מאוצרות הכנסייה , שהיא היא מורשתם & ולאימפריה המעניקה אין מחזיקים טובה . מי יתן ויוחזרו [ הנכסים ] למקור שממנו באו . הללו בצדקה באו ובעוולה יוחזרו , שכן בצדקה ניתנו ובעוולה הוחזקו ? [ ברם ] מה איכפת הדבר לרועים כמו אלה ? מה אם עושר הכנסייה מתבזבז והולך , כל זמן שהיא מעשירה את נכסי קרוביהם שלהם ן אולם אפשר מוטב שנמשיך לדון בפרשתנו ובחרדת דומיה נצפה לעזרת גואלנו שתבוא . 1 עי' הפתיחה לספר השני . 2 בערומן של ההוכחות על דרך ההיגיון בא דאנטי בדברי האשמות חריפות על הנהגת הכנסייה , המוכנת אפילו לדחות רודפי צדק לנוחיותה 3 דומה ללשון ברבארדוס הקדוש , ועי' 'פאטרולוגיה' , 184 טור . 449 4 כאן רמז למתנת קונסטאנטינוס , הקיסר הנוצרי...  אל הספר