פרק אחד־עשר בו ידובר ברומאים, שזכו בשלטון העולמי בדרך הדו־קרב, כלומר בדין זכו

אולם בדרך הדו קרב נחל העם הרומאי את האימפריה . על פי ראיות נאמנות מוכח הדבר , ומתגלה שלא רק זה מוכח אלא אף זה , שלמן ימיה הראשונים של האימפריה הרומאית יצא משפטה של כל מחלוקת לאור בדרך הדו קרב . שהרי הריב הראשון נסב על מושבו של האב איניאס , שהיה ראשון לאבות העם הזה . טורנוס מלך הרוטולים עמד כנגדו , ובהסכמה משותפת של שני המלכים מסרו את ריבם להכרעה היחידה , כדי להיוודע רצונו של אל , כמו שהושר לנו בחלק האחרון של 'איניאים' . וכל כך גדולה היתה בהתגוששות זו מידת הרחמים של איניאם המנצח —כעדותם של השירים האחרונים למשוררנו [ וירגיליוס ] , 2 שאלמלא הניף טורנוס את החגורה , שפשטה מעל פאלאם אחר שרצחו נפש , היה המנצח מניח למנוצח הן את החיים והן את השלום . וכשיצאו באיטליה שני עמים מן הגזע הטרויאני גופו , דהיינו : העם הרומאי והעם האלבאני , נתמשכה ביניהם מחלוקת ממושכת על סמל הנשר וכן על אלי הבית ועל כבוד השלטון של בני טרויה , עד שלבסוף , בהסכמה משותפת של הצדדים , מסרו את ההכרעה בדבר למעמד של התגוששות , כששלושה אחים מבני ה 1 ראטיוס מצד אחד , ושלושה אחים מבני קוריאטיוס מצד שני , יכריעו ביניהם במאבקם לנגד ...  אל הספר
מוסד ביאליק